בפניי תביעת לשון הרע.
1. התובע הוא תושב היישוב מבשרת ציון (להלן גם - היישוב). הנתבע הוא חבר המועצה המקומית של היישוב (להלן - המועצה המקומית). עניינה של התביעה במכתב ששלח הנתבע ביום 11.2.10 (להלן - הפרסום). המכתב נשלח למר שוקי קפלוס, המבקר הפנימי של המועצה המקומית (להלן - המבקר). למכתב כותבו 7 גורמים נוספים. המכתב הועבר על ידי הנתבע גם לפרסום באתר אינטרנט. הוא פורסם באתר האמור. התביעה סבה על החלק במכתב, העוסק בתובע. אעמוד עתה על עיקרי תוכנו של החלק האמור, ככל שהם נוגעים לתובע.
2. (א) כותרתו של החלק הרלוונטי בפרסום היא "שחיתות מס' 4 - ניסיון למחטף והעברת שטחי ציבור לגורם פרטי בוועדת תמרור, כן זו לא טעות!!!". נטען בו, כי ועדת תמרור התכנסה בחשאי, בפורום של שני נציגים מטעם המועצה המקומית, יחד עם גורמים מקצועיים מחוץ למועצה. נטען, כי הוועדה דנה בהפיכת שצ"פ המיועד לבניית בית כנסת השוכן ברחוב הארבל ביישוב, למגרש חנייה שיוצמד למרכז המסחרי השוכן במקום. נטען כי "ניסיון נלוז זה, להעברת שטח ציבורי בייעוד לבית כנסת והסבתו לטובת מגרש חנייה למרכז פרטי, הנו חמור מכמה סיבות ...".
(ב) בהקשר זה נטען בפרסום, כי התובע הוא אביהם של יזמים במרכז המסחרי הנ"ל, השוכן בסמיכות לרחוב ארבל ביישוב. נטען בו גם (סעיף 12.3), כי התובע השתתף לראשונה בדיון של ועדת תחבורה, אשר הייתה אמורה לאשר את הפרוטוקול הנדון של ועדת התמרור. נטען עוד, כי התובע הגיע לדיון בלא שידוע למזכיר המועצה על מינויו מטעם סיעה כלשהי כדין, וללא שקיבל הרשאה וכתב מינוי, השתתף בדיון על אישור פרוטוקול ועדת התמרור הנ"ל. נטען עוד, כי הדבר נעשה בלא שהתובע סבר "שהנו נתון, לכאורה, במצב של ניגוד עניינים" (סעיף 12.5). נטען עוד, בסעיף 12.6, כי התובע הינו "גורם אינטרסנטי,... הנתון בניגוד עניינים בוועדת התחבורה, האמורה לאשר את הבקשה". צויין, כי הניסיון לאשר את השצ"פ, בין היתר על רקע הנתון האמור, הינו "ניסיון נלוז, מכוער ופסול של גורמים במועצה, לבצע מחטף, שיש לבחון ולחקור אותו בהקפדה יתרה, ולא מן הנמנע, שקיים הצורך במקרה חמור זה, לערב את חוקרי המשטרה בפרשייה זו, זאת לאור הראיות והעבודות החמורות המפורטות לעיל". נטען גם, כי מדובר בניסיון לאשר שצ"פ "לטובת מגרש חנייה למרכז מסחרי פרטי". על רקע זה, עתר הנתבע כי הפנייה האמורה תועבר בנוסף לגורמי הביקורת המוסמכים במשרד הפנים ובמשרד מבקר המדינה.
3. לא למותר להוסיף, כי בריש המכתב טוען הנתבע, לגבי כל הטענות שבו, כי מדובר במידע בנושאים שונים, "הנוגעים לחשד למעשים שאינם בגדר מינהל תקין ואף עולה מתוכם חשד לכאורה למעשים פליליים, המתרחשים במועצה המקומית מבשרת ציון". הדברים סבים במישרין גם על תוכן הפרסום, בו עוסקת התביעה שבפניי.
4. כנזכר לעיל, המכתב מוען לשורה של גורמים, ובהם הממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים; מנהל אגף לביקורת ברשויות המקומיות במשרד הפנים; ממונה על הביקורת ברשויות המקומיות במשרד מבקר המדינה; ראש המועצה; חברי המועצה; מזכיר המועצה; והחשב המלווה של המועצה.
5. בכתב התביעה נטען, כי המכתב פורסם על ידי הנתבע גם באתר חדשות מקומי באינטרנט. עצם הפרסום הוכח בתדפיס מתוך האתר האמור, meva.co.il, אשר על פי כותרתו הינו "אתר החדשות והעסקים של מבשרת ציון". מעיון בתדפיס עולה, כי המכתב במלואו פורסם באתר, ובכלל זה החלק הנוגע לתובע. עולה גם, כי הפרסום באתר "נכתב ע"י ח"מ יורם שמעון [הנתבע - ע.ש.]".
6. הנתבע טוען בתצהירו (בפסקה 13), כי כלל לא פרסם את המכתב באתר האמור. לטענתו, רק מסר עותק של המכתב לעורך האחראי או לנציגו כדי שזה יבחן את שאלת פרסומו בכלי התקשורת (פסקאות 43, 45 לתצהירו). ברם, בכך יש אקט של פרסום, כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן - חוק איסור לשון הרע). בנסיבות האמורות, מדובר בכתב אשר היה עשוי להגיע לאדם זולת הנפגע, ואף הייתה כוונה כי כך ייעשה (ראו סעיף 2(א)(2) לחוק איסור לשון הרע). זו אף זו, בחוק אף נקבעה הוראה מפורשת המטילה אחריות על מי "שהביא את דברי לשון הרע לאמצעי התקשורת" (סעיף 11(א) לחוק). הוראה זו חלה במישרין על העניין. יוצא, כי הנתבע אחראי לפרסום באתר האינטרנט הנזכר.
7. (א) לשון הרע. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע מגדיר לשון הרע כך:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם
2) ) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, משלח ידו או במקצועו"
(ב) השאלה האם ביטוי פלוני הוא בבחינת לשון הרע היא שאלה פרשנית. לעניין זה נפסק, כי "...יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו, לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר. כלומר, יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת... יש לשלוף מתוך הביטוי את פרשנותו הסבירה, ולברר האם מדובר בביטוי הגורם להשפלת אדם פלוני בעיני האדם הסביר" (דברי כב' הנשיא ברק בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ' פ"ד נח(3) 558 (2004) (להלן - פסק דין הרציקוביץ')).
(ג) הדגש לעניין זה הוא על מבחן אובייקטיווי. השאלה היא, "מהו המובן שהאדם הסביר והרגיל היה מייחס לפרסום, והאם היה באותו מובן כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע. בהתאם לכך, אין חשיבות לכוונת המפרסם או לדרך בה הובן הפרסום על-ידי הטוען לפגיעה בו" (דברי כב' השופטת ביניש בע"א 1104/00 אפל נ' חסון, פ"ד נו(2) 607 (2002)). בפרשת הרציקוביץנפסק עוד, "כאשר בית המשפט נתקל בקושי פרשני, עליו להעדיף את הפרשנות לפיה הביטוי אינו מהווה לשון הרע" (שם, בפיסקה 13).
8. חלקיו הרלוונטיים של הפרסום מהווים, במובהק, לשון הרע על התובע. הם מייחסים לו שחיתות מידות. הם מייחסים לו פעולה שלא כדין. הם אף מתייגים את הדברים בבירור כמעשים חמורים, הנושאים גוון פלילי. כל אלה עלולים, במבחן האדם הסביר, להשפיל את התובע בעיני הבריות ולעשותו מטרה לבוז, שנאה ולעג. כל אלה גם עלולים, במבחן האדם הסביר, לבזות את התובע בשל התנהגות המיוחסת לו. משכך, יש בדברים משום לשון הרע, במובן החוק, על התובע.
9. הנתבע טוען, כי המכתב סב, על פי כותרתו וכותרת סעיפיו, על התנהלות מושחתת במועצה המקומית. משכך, על פי הטענה, אין מדובר בלשון הרע המתייחסת לתובע. טענה זו יש לדחות. ראשית, התובע היה חבר במועצה המקומית בתקופה הרלוונטית. התנהלות מושחתת במועצה המקומית יכולה, על פי טיבה, לכלול גם התנהלות נטענת של חבר במועצה המקומית, במסגרת אורגנים שונים של המועצה. שנית, המכתב כולל, במובהק, טענות המתייחסות לתובע, כמפורט לעיל. שלישית, התובע הוא האדם היחיד הנזכר בשמו, בפסקאות הרלוונטיות בפרסום. בנסיבות אלה, הגם שהפרסום אכן כולל טענות כלפי התנהלות של "גורמים במועצה" (ראו פסקה 12.6), יש לדחות את הטענה האמורה.
10. הגנות - אמת בפרסום. טענת ההגנה העיקרית היא לאמת בפרסום. כאמור, יוחסו לנתבע מעשים בעלי גוון פלילי. הוכחתה של טענה למעשים כאלה מחייבת הנחת תשתית ראייתית בכמות ובאיכות ההולמים את חומרתה (ע"א 475/81ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל, פ"ד מ(1) 589 (1986), בעמוד 603; ראו גם ע"א 2657/04 וילדר נ' ניסנקורן (2004); כן ראו ע"א 6465/93 כהן נ' לנגרמן (1995), במיוחד בפסק דינו של כב' השופט קדמי). בעניין וילדר הנ"ל, נקבע כי על הטוען טענת שוחד "מוטל ... נטל כבד ביותר לבסס טענה זו בתשתית ראייתית מוצקה" (שם, בפסקה 22). דברים אלה יפים, בשינויים המחויבים, גם למקרה שבפניי. על רקע אמת מידה זו, יש לבחון את הראיות שהונחו בפניי בשאלה זו. מסקנתי היא, כי הנתבע לא עמד בנטל להוכיח את אמיתות הפרסום, הן בסוגיית ניגוד העניינים, והן בסוגיית כהונתו של התובע כחבר בוועדת התחבורה. אבאר עתה את השיקולים העומדים ביסוד מסקנות אלה.
11. ניגוד עניינים. ברקע הדיון מצויות העובדות הבאות. התובע הוא אביהם של בעלי המניות בחברת י.ד. בראזני בע"מ (להלן - החברה). החברה בנתה את המרכז המסחרי ביישוב. המכתב סב על פעולות הנוגעות למרכז המסחרי האמור. מן החומר עולה, כי קיימת מצוקת חנייה קשה לבאי המרכז המסחרי ולתושבי השכונה הגרים בסמוך לו (ראו פיסקה 4 לתצהירו של מר יצחק שוויקי (להלן - מר שוויקי), מטעם הנתבע; פיסקה 7 לתצהיר מר אברהם פדר מטעם הנתבע). עוד עולה מן החומר, כי על רקע זה פנו תושבים למועצה המקומית, בבקשה לשינוי הייעוד של שטח סמוך, אשר היה מיועד להקמת בית כנסת ולשטח ירוק, על מנת שיהפוך למגרש חנייה עבור התושבים ברחוב ארבל ואורחיהם (ראו פיסקה 4 לתצהיר מר שוויקי; ראו נספח א' לתצהיר האמור, 12.2.08, הכוללת פנייה של מר שוויקי, אליה צורפו חתימות של תושבים; ראו גם עדות מר שוויקי, בעמוד 3).